1. מהי תרופה אנטי דיכאונית? תרופות נוגדות דיכאון ניתנות ברוב במקרים לסובלים ממה שמכונה דיכאון מגו'רי, אך לא רק, פעמים רבות הן ניתנות במקרה של חרדה או הפרעה אובססיבית קומפולסיבית. מהם סימנים של דיכאון תוכלו לקרוא בפוסט: איך מזהים דיכאון.

2. סוגי תרופות - השמות הרבים של תרופות נוגדות דיכאון יכולים לבלבל מאוד, אך למעשה, ברוב הגדול של המקרים התרופות שייכות לאחת משתי "המשפחות": משפחת ה- SSRI ומשפחת ה- SNRI. ראשי התיבות הדומים הללו מבטאים את הידוע לנו עד כה על המנגנון המוחי הקשור להופעתו של דיכאון. מנגנונים אלו קשורים בשיבוש כלשהו בהעברת מסרים מתאי עצב אחד לשני, כאשר שני חומרים אחראים להעברת מסרים זו: סרטונין ונוראפנפרין. רמה נמוכה של חומרים אלו מתבטאת בדיכאון, ולכן התרופות האנטי דיכאוניות פועלות על מנת להעלות את הרמות של חומרים אלו. כך, פרוזק, סרוקסט, ציפרמיל, ציפרלקס, לוסטרל ופבוקסיל הן תרופות SSRI הפועלות להעלאת רמת הסרטונין בעוד שאפקסור, סימבלטה ואיקסל הן תרופות ממשפחת ה- SNRI ופועלות להעלאת רמת הנוראפנפרין.

3. זמן ההשפעה של תרופות נוגדות דיכאון הוא בין שבועיים לחודש (לפעמים מעט יותר) כך שנדרשת מעט סבלנות עד שמרגישים בשינוי. טיפול תרופתי בדיכאון, כטיפולים תרופתיים אחרים, אינו מצליח תמיד; לעיתים נדרש שינוי במינון, לעיתים תרופה מסוימת אינה עוזרת כלל לאדם מסוים, לעיתים ההצלחה היא חלקית, כאשר הצלחת הטיפול נמדדת בחזרה לתפקוד והפחתה משמעותית בסימנים ותחושת המצוקה.

4. תופעות לוואי - ככל תרופה אחרת גם לתרופות נוגדות דיכאון תופעות לוואי, אלא שהם קלות ולרוב חולפות תוך כמה שבועות: יובש בפה, אי נוחות בבטן, פגיעה בחשק המיני ולעיתים תיאבון מוגבר ועליה במשקל. לסובלים מעודף משקל ניתן להתאים את התרופה המתאימה ביותר, בהתחשב במצב ולאחר אבחון על ידי פסיכיאטר.

5. כל אחד יכול? - כמעט כל אדם יכול ליטול טיפול אנטי דיכאוני. גם חולי לב יכולים להיעזר בו ואף הוכח שטיפול אנטי דיכאוני מסייע לחולי לב להתמודד עם הדיכאון הנפוץ בקרבם. לעיתים נדרשת התאמת מינון, ואז נדרשת התייעצות עם רופא מומחה, ובמקרה של חולי לב חובה לבחון האם יוכל להשתמש בתרופה.

6. רק פסיכיאטר? רופא משפחה גם הוא יכול לאבחן דיכאון ולתת מרשם לתרופה אנטי דיכאונית. פסיכיאטר לעומת זאת יכול הן לשלול מצבים רגשיים אחרים עם סימנים דומים וכן לסייע כאשר התרופה אינה מסייעת ויש תורך להחליפה.

7. הפסקת טיפול - מומלץ ליטול תרופות אנטי דיכאוניות חצי שנה לפחות לאחר השיפור בסימפטומים וחזרה לתפקוד (ולא חצי שנה מתחילת הטיפול). בכל מקרה אם אדם מעוניין להפסיק את הטיפול התרופתי, עליו לעשות זאת באופן מבוקר והדרגתית ובליווי של רופא מומחה.

8. אירועים חיצוניים- לעיתים אדם חש סימנים שונים של דיכאון המופיעים לאור אירועים שעבר, בדרך כלל אירועים אלו טראומטיים כמו התמודדות עם אבל, התמודדות עם פציעה מגבילה, תאונה, פיטורין, גירושין, פרידה מבן זוג וכו'. לעיתים טבעי שסימני דיכאון יופיעו (כמו למשל במצבי שכול) ולפעמים קשה להבחין האם הקושי בתפקוד הוא "לגיטימי" או כזה הדורש התערבות חיצונית. אך לא רק אירועים מעציבים מעוררים סימני דיכאון, כך למשל דיכאון אחרי לידה נפוץ בקרב נשים בשנה הראשונה שלאחר הלידה. במקרים אלו יש לפנות לאבחון מקיף על ידי פסיכיאטר מומחה שיוכל לעזור בהחלטה האם נדרש סיוע של טיפול אנטי דיכאוני.

9. דיכאון במהלך ההיריון - צפו בסרטון האם ניתן לקחת תרופות במהלך ההיריון ומה ניתן לעשות במקרה של דיכאון או חרדה במהלך ההיריון.

10. רק תרופה? למעשה השאלה הזו היא החשובה ביותר- האם תרופה בלבד תסייע או שנדרש טיפול נוסף? מהו הטיפול המיטבי בדיכאון? בחלק מהמקרים תרופה בלבד תסייע, במקרים אחרים אדם זקוק לתרופה על מנת לחזור לתפקוד שיאפשר טיפול נוסף, ובמקרים רבים נוספים מומלץ להיעזר בטיפולים נוספים, בהתאם לעוצמת הדיכאון. כך דיכאון ברמה קלה מומלץ להיעזר בטיפול פסיכולוגי קלאסי, בעוד שטיפול זה יהיה יעיל פחות בדיכאון ברמה בינונית - קשה, או אז יהיה מומלץ לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, לו הצלחה רבה בהתגברות על הדיכאון. בכל מקרה אני ממליץ להתייעץ עם איש מקצוע ולמצוא את הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הדיכאון על פי המאפיינים האישיים של כל אחד.

דיכאון הופכת בשנים האחרונות לקושי נפשי נפוץ ביותר בעולם, ארגונים רבים אף מגדירים אותה בתור מחלה. היא מצויה באוצר המילים שלנו זה זמן רב, צעירים נוטים לתאר את מצבם כ"דיכי" לאור חוויה של אירועים כמו פרידה מבן זוג וכדומה ורבים תוהים בינם לבין עצמם או בקול רם האם מה שהם מרגישים הוא אכן דיכאון.

דיכאון מג'ורי או דיכאון קליני שונה ממצב רוח ירוד המופיע באופן זמני ליום - יומיים. דיכאון הוא מצב המופיע שבועיים לפחות וכולל את הסימנים הבאים: מצב רוח רע, עצב, פרצי בכי, היעדר חשק, היעדר כוחות, עייפות, חוסר ריכוז, הפרעות שינה והפרעות בתיאבון הבאים לידי ביטוי בשני הקצוות: חוסר יכולת להירדם או שעות מרובות של שינה וכן חוסר תיאבון (נפוץ יותר) או תיאבון מוגבר (פחות נפוץ). סימן משמעותי נוסף הוא אנהדוניה - היעדר הנאה מפעולות שבעבר גרמו להנאה (כמו בילויים, פעילות ספורטיבית ועוד).

קשה להתעלם מקיומו של דיכאון - הוא מצב "נראה": הן האדם עצמו חש שמצבו משתנה והן הסביבה הקרובה יכולה להעיד על שינוי במצב הרוח, גם אם לא מכירים את הסימנים המדויקים לאבחנה.

אחד המאפיינים של התמודדות עם דיכאון הוא שדיכאון נוטה, אצל רוב האנשים, לחלוף מעצמו לאחר כמה חודשים, גם ללא טיפול. אלא שהתאוששות טבעית זו מהדיכאון איננה התאוששות מלאה. כך אנשים מרגישים שהדיכאון "כמעט עבר" וגם אם אינם נהנים עד הסוף מכל הפעילויות שלהם, בסך הכל הם מרגישים טוב. אלא שתופעה זו, המכונה "רמיסיה חלקית" (החלמה חלקית), עשויה להביא להישנותו של הדיכאון לאחר מספר חודשים.

לכן, חשוב לפנות לטיפול כאשר מאבחנים טיפול מג'ורי. טיפולים תרופתיים, הניתנים על ידי פסיכיאטר או על ידי רופא משפחה, מסייעים בהתמודדות עם הסימפטומים של הדיכאון ועוזרים בעיקר כאשר למטופל אין מספיק משאבים על מנת להיעזר בטיפול בשיחות. כמו כן טיפולים אלו מסייעים כאשר לדיכאון נלווים גם סימנים של חרדה. אלא שמלבד טיפולים תרופתיים חשוב לפנות לטיפול פסיכולוגי, או טיפול אחר בשיחות על מנת להגיע לאותה החלמה מלאה מהדיכאון ומניעה של חזרתו בשנית.

מכירים את חוסר הנעימות כאשר אתם נכנסים עם חבר או אדם זר לשירותים ציבוריים, כל אחד לתאו, שקט ו… רוב אנשים מתגברים על חוסר הנעימות, אלא שיש אנשים שאי הנעימות והמבוכה הופכים לחרדה של ממש. שלפוחית ביישנית זהו שם מוכר לקושי רגשי שעיקרו הוא חרדה מהטלת שתן במקומות ציבוריים.

שלפוחית ביישנית היא תופעה הנפוצה יותר בקרב גברים, בעיקר משום ששירותים ציבוריים לגברים פעמים רבות אינם מכילים תאים אלא רק משתנות, המגבירות את המבוכה מפני השתנה. אלא שגם נשים לא מעטות סובלות מהתופעה וזקוקות לטיפול.

מלבד המבוכה של משתנות והיעדר תאים, ישנם הסובלים משלפוחית ביישנית בשל החשש שישמעו אותם, ישנם הנגעלים משירותים ציבוריים, כמעט בכל רמה סנטירית שהיא, יש שזקוקים לפרטיות מירבית ולא יכולים לחשוב שאחרים נמצאים בסביבה וישנם שיכולים להטיל מימהם רק בבית, וגם בבית חברים או משפחה קרובה אינם מסוגלים להטיל שתן.

אחד ההשלכות הישירות של שלפוחית ביישנית, המוכרת בכל חרדה, היא הימנעות. אנשים אלו נדרשים להיות קרובים לביתם ולא יכולים לצאת לטיולים ארוכים, לנסיעות רחוקות, מחפשים עבודה הקרובה לבית ומוגבלים מאוד בתחומים שונים.

מלבד אי הנעימות, הסרבול וההימנעות מיציאה מהבית לזמן ארוך, לשלפוחית ביישנית ישנן גם השלכות פיזיות לא מעטות של דלקות שתן חוזרות ונשנות, פגיעה באיברים פנימיים ועוד.

ישנו קשר הדוק בין שלפוחית ביישנית לבין חרדה חברתית: החשש מביקורת ושיפוט של אחרים הוא לב הקושי כאשר המחשבה המובילה היא "מה יחשבו עלי שאני נשאר הרבה בשירותים/ אולי משהו לא בסדר איתי" וכדומה.

טיפול בחרדה מסוג שלפוחית ביישנית הוא בעיקרו טיפול נפשי, ונשען על הגישה הקוגנטיבית התנהגותית, מומלץ להתייעץ עם פסיכיאטר או פסיכולוג עם מנת להתאים את הטיפול הנכון.

קונפליקטים נפשיים בחגים

ארבע קושיות: אצל מי? מה יהיה? עוד פעם? מה יקרה אחר כך?

חג הפסח מהווה הזדמנות למנוחה ולהנאה מאווירה משפחתית ומסורתית, עת נחגוג את ליל הסדר. מעבר לכך, האביב מגיע והאפרוריות ושעות האור הקצרות המאפיינות את החורף מפנות את מקומן לשמש ולשמיים כחולים. עם זאת, תקופת חגים מהווה במקרים רבים טריגר להתעוררות של קונפליקטים ומשקעים שונים. במרבית המקרים מדובר ברגשות שהיו שם תמיד אך בחיי היום יום אין לנו את הזמן והאנרגיה להתעמת עימן וכשהחג קרב ההתמודדות מתחילה. הקונפליקטים עלולים להתעורר לפני החג, במהלכו או אחריו כאשר כל אחד מתמודד עימם אחרת בהתאם למצבו. בדומה לארבע הקושיות גם בחג הפסח ניתן לחלק את דפוסי המשבר לארבעה סוגים:

אצל מי?

השאלה הכל כך מוכרת המופיעה באותה צורה בשלב קבלת ההחלטה על מקום עריכת הסדר. לפעמים ההחלטה עוברת חלק, ולפעמים הריב בין בני הזוג עלול להוביל אפילו למצב של משבר ביחסים. כל אחד שואף לשחזר את חוויות הילדות שלו ואת המסורת המוכרת לו מביתו בליל הסדר. השונות בחברה הישראלית והמנהגים השונים לעריכת הסדר, למאכלי החג והאווירה המשתנה מבית לבית גורמת לעיתים לתחושות של חוסר שייכות למשפחת בן הזוג ומנגד לכמיהה לאווירת החג במשפחה המקורית.

גם אצל המארחים עלולים להתעורר קונפליקטים. הם הרי אלו שמחלטים איך זה יראה, וזה לא אומר שהם מסכימים בינם לבין עצמם. מעבר ללחץ ההכנות בו שרויים המארחים ולריבים העלולים להתעורר כתוצאה מלחץ זה, עלולים להתעורר גם קונפליקטים באשר לאופן עריכת הסדר, להרכב המוזמנים ולנושאים אחרים. נושאים אלה אינם על סדר היום של חיי המשפחה הרגילים אך בחג הם מחייבים גמישות והתחשבות מעבר לרגיל. כדאי לקבוע הסכמים זמן רב מראש, לפני שהמתח של החג עולה, ולגלות גמישות לצורכי בן הזוג- במידת האפשר כמובן. ברור לכולנו כי תקשורת טובה ויחסים תקינים בין בני הזוג יאפשרו לצלוח את התקופה למרות הקונפליקטים, ובכלל כדאי לכבוד גם ביום יום על תקשורת טובה בזוגיות (טיפול זוגי?).

מה יהיה (או- אוי ואבוי, מה יכול לקרות!)

הארוחה המשפחתית מרובת המשתתפים מהווה עבור חלקנו איום אשר עלול שלא לתת מנוח. המחשבות החוזרות של אנשים חרדים לקראת אותו מעמד משפחתי ממנו הם חוששים רבות. למשל השוואות בין אדם לבין אחיו או בני דודיו, נוכחות האנשים הרבים ותחושת הצפיפות לא מסייעות לכך. בדרך כלל מדובר באנשים אשר יש להם נטייה לחרדה חברתית או לחרדות אחרות ובעקבות זאת המפגש המשפחתי מתפרש בעיניהם כמפגש טעון אליו הם מגיעים עם תחושת פחד, ולעיתים אף נחיתות וחוסר הצלחה. תחושת הערך העצמי הנמוך גורמת לפחד בלתי רצוני ולרצון להימנע מכל מחיר ממפגש זה.

הצפיפות, החשיפה לביקורת ואפשרות לחדירה למרחב האישי אינם מטיבים עם אנשים חרדתיים. מעבר לכך, הם עלולים לתפוס באופן לא נכון את תגובת הסביבה אליהם ולפרשה כתגובה שיפוטית שלילית, דבר העלול להוביל אפילו למצב רוח רע לאחר ארוחת החג. אלו מביננו אשר סובלים מחרדה ונמצאים בטיפול נהנים מהאפשרות לשוחח על כך עם איש מקצוע,  זאת כדי מנת להמעיט תחושות שליליות ולקבל פרספקטיבה נכונה לדברים.

עוד פעם?

יש כאלה שאינם נמנים עם "הזרם המרכזי". קחו לדוגמה את אלה שטרם התחתנו והקימו משפחה למרות גילם המבוגר יחסית. חלקם מרגישים טוב וחלקם מרגישים בחג את תחושת הבדידות בשיאה. המפגש המשפחתי מעורר עוד יותר את תחושת הבדידות. לפעמים נראה שהשאלה היחידה שהם נשאלים סביב שולחן החג היא "מתי תתחתן כבר?", דבר שרק מעורר אי נוחות גוברת יותר.

במקרים כאלה ובמקרים בהם תחושת חרדה קשה מנשוא יש שמעדיפים פשוט להימנע. הדבר עשוי להתבטא בבחירה לערוך את החג בחיקם של חברים או אפילו בנסיעה לחו"ל.

ומה יקרה אחרי החג עם החזרה לשגרה?

טרם החזרה לשגרה יש כאלה החשים תחושות דכדוך. יש כאלה אשר החזרה לשגרת העבודה מלווה אצלם בדיכאון של ממש הפוגע באספקטים שונים של חייהם ומונע מהם לתפקד באופן תקין. תחושות הדיכאון אף פעם אינן נעימות, ודורשות גם זיהוי מוקדם וטיפול הולם.

מה עושים?

הטיפול בבעיות אלה הוא בראש ובראשונה התמודדות העצמית. ראשית, כדאי להתכונן לכך מראש. במובן זה, חשוב לזכור ולקבל את העובדה שהחגים, מעבר למסורת ולמפגש עם האנשים הקרובים ביותר עלולים להיות מלווים לעיתים גם בקונפליקטים. היכולת של האדם לגלות גמישות והבנה לצד תקשורת נכונה בין בני המשפחה תאפשר לעבור את החגים עם כמה שפחות ריבים. במקרים בהם החרדות או הדיכאון אינם נותנים מנוח ופוגעים באופן משמעותי בתפקוד רצוי לפנות עוד לפני תקופת החג לטיפול, כשאר הטיפול המוביל כיום הינו טיפול קוגנטיבי התנהגותי המתמקד בהורדת לחץ או טיפול פסיכולוגי. יש כאלה שאינם מעוניינים בשיחות, ואם המצב הקליני מצדיק זאת, תשולב בטיפול תרופה (לרוב ממשפחת נוגדי הדיכאון והחרדה דוגמת ציפרלקס, פרוזק ואחרות). תרופות אלה מעלות את רמת הסרוטונין במוח, מוליך עצבי האחראי בין היתר על מצב רוח ושקט נפשי, אך חשוב לעודד בכל מקרה את האדם ללמוד להתמודד לא רק בעזרים פרמקולוגיים.

לסיכום, תקופת החגים, למרות שעלולה להיות רוויה בקונפליקטים, היא תקופה של יציאה מהשגרה, של חופש, משפחה ומסורת.. במידה ותחושות לא נעימות מציפות- חשוב לנסות ללבן קונפליקטים מבעוד מועד, ולטפל אם קיים צורך. חג שמח!