הפרעת דחק פוסט טראומטי (PTSD)

הפרעת דחק פוסט טראומטי (או "עקה בתר חבלתית", כפי שהיא מכונה בעברית תקינה) היא הפרעה המתאפיינת בחוסר יכולת פסיכולוגי להחלים כראוי מטראומה ממשית בחיי האדם. על אף שהטראומה המדוברת חלפה, האדם עודנו חווה אותה בעיני רוחו שוב ושוב, וגירויים חיצוניים עשויים לעורר בו את החוויה שנית – פיצוץ בלון, אזעקת מכונית, קול התנפצות זכוכית או אפילו פתיחת דלת של אוטובוס. החוויה החוזרת מעוררת אצל האדם מצוקה קשה ורצון להימלט, ועל כן הוא ינסה להימנע מכל חשיפה לגירוי שעשוי, להערכתו, לגרום לו להיזכר ולחוות שוב את הטראומה; כתוצאה מכך חל צמצום משמעותי באיכות חייו של האדם. בנוסף, הפגיעה הטראומטית מאופיינת בעוררות גבוהה באופן קבוע ויוצא דופן – לדוגמה: עצבנות מתמדת, כושר ריכוז מופחת, רגישות יתר לסביבה, רגזנות, בעיות שינה קשות ותיאבון מופחת – שאף היא פוגעת באיכות החיים של האדם ומשפחתו באופן בולט.

על אף שהדעה המחקרית בעבר סברה כי על מנת ליצור טראומה שהשפעותיה קשות וארוכות טווח עד כדי כך, יש צורך בטראומה מסכנת חיים – הניסיון הטיפולי מראה כי "אין חוקים" בטראומה; אמנם תגובה טראומטית לאירועים קשים כמו מלחמה, פיגוע או תאונת דרכים היא נפוצה מאד, ובפרט בישראל, אך גם אירועים שלא נחשבים למסכני חיים – לדוגמה, חשיפה למוות טבעי של אדם אחר, או חשיפה ממרחק בטוח באירוע מסכן חיים (לדוגמה, פיגוע או מלחמה) – נמצאו כפוטנציאליים לפיתוח תגובה טראומטית. אצל ילדים, גם אירועים כגון תאונת דרכים קלה עשויים לגרום לתגובה טראומטית ארוכת טווח; אך גם חשיפה לתנאים בטחוניים קשים, התעללות מינית או פיסית (ובמיוחד במסגרת המשפחה) הם גורמי סיכון משמעותיים לפיתוח תגובה בתר-חבלתית.

אם אינכם רואים את הסרטון להלן קישור ליוטיוב- פוסט טראומה



טיפול בתגובה פוסט טראומטית

ראשית, נמצא במחקרים רבים כי ישנה חשיבות מרכזית להתערבות מיידית ככל הניתן במצבו של הנפגע – מיד , וככל האפשר סמוך, לאחר הטראומה. מטופלים שזכו לטיפול הולם לאחר התרחשות אירוע טראומתי הפחיתו בעשרות אחוזים את סיכויים לפתח תגובה פוסט טראומתית. ניתן לבצע התערבות פסיכולוגית בלבד, של הרגעה ושחזור האירוע, אך טיפול רפואי הכולל הזרקת חומר המשבש את היווצרות "מעגל הטראומה" המוחי עשוי לסייע מעבר לסיוע הייעוצי. לאחר שלושה חודשים ללא טיפול או החלמה ספונטנית, הופכת התגובה הטראומטית לכרונית – ועל כן ההתערבות המוקדמת היא קריטית.

השיטות הטיפוליות המותאמות לתגובה טראומטית תלויות בגיל הסובל מן ההפרעה ובחומרת המצב. ככל שהיכולת של האדם להתמודד באופן ישיר עם הטראומה גבוהה יותר, וגילו בוגר יותר, ייעשה שימוש משמעותי יותר בטכניקות טיפול קוגניטיביות התנהגותיות – כמו למשל "חזרה" חוזרת ונשנית על תיאור הטראומה (טכניקה הנקראת "חשיפה ממושכת"), חשיפה מכוונת לגירויים המעוררים זיכרון של הטראומה תוך ביצוע תרגילי הרגעה, ולימוד טכניקות הרפיה פיזיולוגיות המסייעות לחזרה למצב עוררות נורמטיבי. אך אם הטראומה היא קשה מדי לאדם להתמודדות ישירה, או שגיל המטופל נמוך- ייתכן שימוש מרכזי בטכניקות טיפול דינמיות ומשחקיות, המתיחסות לטראומה בעקיפין.

לקריאה נוספת- התקף חרדה, חרדה חברתית, בחן את עצמך האם אתה סובל מהתקפי חרדה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>