מקבץ שאלות ותשובות.

.אנחנו ארבע בנות אני הצעירה והקשורה מכולן לאבי. קצת לפני שאבי נפטר מסרטן הוא סיפר לי שיש לו בן ממאהבת שהייתה לו. לבקשתו אפילו פגשתי את שניהם ובעודו בחיים אבי ביקש ממני שאשמור עם האח על קשר.

אחרי מותו, המאהבת ביקשהשאשוב לפגוש את האח מדי פעם. האחיות שלי מאוד מתנגדות כי הן חוששת שזה יהפוך למסחטת כסף אך הכאב הגדול שלי הוא ביחס של אמא שלי שאוסרת עלי על כל מפגש עם האח.

אני מרגישה קרועה בין כולם. מה לעשות ?

הרגשות מאד טבעיים וברור שאי אפשר בעצם לרצות את כולם. ראשית, חשוב לברר מה את רוצה. מה את מרגישה. האם אצלך דומננטי הפחד מהכספים? או שאצלך דומיננטית בקשת האב? חשוב גם להבין מה הקשר עם חצי האח- האם הוא מעוניין בקשר? האם הוא איש נעים? נשוי? מה אשתו או ילדיו חושבים. לכל אלו קיים משקל בהחלטה.

צריך להבין גם את העמדה הרגשית של אמך, שבוודאי מרגישה נבגדת וכי המפגש אינו מכבד אותה ויש מקום להתייחס לכך. אך עם כל מה שהחא מרגישה, במציאות קיים לך חצי אח, שהוא אינו חסר משמעות, גם אם הוא "נולד בחטא" כביכול, ובסופו של דבר יהיה עליה לקבל את עובדת קיומו.

אגב, לגבי הכסף- מבחינה משפטית, אם יש זיקה גנטית, שהרי הוא זכאי לחלק מן הירושה אם אין צוואה. מבחינה רגשית, אם אכן יווצר מצב של "מסחטת כספים" אפשר תמיד לומר לא. חוץ מזה יתכן והוא בכלל עשיר יורתר ממכן, ועניין הכסף לא משחק אצלו כלל.

2.אני גרושה עם שני ילדים ובקרוב הבן שלי חוגג בר מצווה. בעלי לשעבר רוצה להביא למסיבת הבר המצווה את החברה שלו, אני התנגדתי לכך מכיוון שכתוצאה מהבגידה שלו איתה התפרק לנו הבית ובנוסף לכל היא גם בהריון ממנו.

הוא מצידו אומר, שאו שהוא מגיע יחד איתה או שהוא לא מגיע לבר-מצווה.אני מאוד כועסת אבל אני לא רוצה להעציב את בני. מה לעשות?

תלוי. אם החברה קיימת כבר הרבה זמן, שנים נניח, הגיע הזמן שתקבלי אותה. יתכן ואפילו שהבן ירצה את נוכחותה, שהרי במסגרת הסדרי הראיה הוא בוודאי מבלה עימה לא מעט. אם הגירושין טריים, ומדובר רק בהתרסה מצידו, הייתי שוקל ומחליט לפי טיב הייחסים. אם הקשר התאפיין בכך שאת שמת לו תמיד גבולות- אולי זה המקום לעשות זאת שוב. אם מצד שני מדובר במעשה ילדותי, לא בוגר, הייתי בולע את הצפרדע. דבר חשוב נוסף הוא לבדוק מה מרגיש הבן, אם הוא מרגיש שאין זה במקום שהיא תגיע- יש לכבד זאת, אך גם את ההפך.

1.אני בת 37, עם 3 ילדים בגילאי 8-3. בשנתיים האחרונות אני ובעלי נקלענו למשבר זוגי ולאחרונה החלטנו לפרק את החבילה סופית. עד כמה שזה ישמע מוזר, הדבר שהכי קשה לי כרגע הוא התגובה של ההורים שלי לפרידה. אני מרגישה שאני מאכזבת אותם, שהם רואים בי אמא לא אחראית, שלא עשיתי מספיק בשביל לשמור על הנישואין. שניהם "שמרנים" מאוד בדעותיהם, אבל לא דתיים. כך שזה לא עניין מסורתי. בשיחה הראשונה שלי איתם הם מיד אמרו לי "את עושה טעות", זה ריסק אותי. באתי לחפש חום ותמיכה וקיבלתי סטירת לחי. איך אצליח לשכנע אותם להכיר בעובדה שזה הכי טוב לכולם ? מאיפה אצליח לשאוב עוד כוחות, הייתי בטוחה שהם יהיו המשענת שלי …. ?

תודה ע'

קודם כל כדאי לברר מדוע זה ריסק אותך. ההורים אמורים אמנם לתת תמיכה, אבל בוודאי אם עולמם שונה משלך אז הציפיה מהם אמורה להיות שונה. יכול להיות שהם חושבים שאת עושה טעות, ועצם זה שהם אומרים זאת רק אומר שאכפת להם ולא ההפך (לדבר בהרחבה באייטם)

שנית, אשר אדם בטוח בעצמו, הסביבה פחות משפיעה עליו. יתכן שגם את לא שלמה לגמרי, וקשה לעשות מהלך כה קשה בשלמות מלאה. הייתי מציע תמיד לאזן את התמונה- כשעולים ספקות- להזכיר לעצמך למה למעשה בסוף החלטת מה שהחלטת.

והכי חשוב , את תמיד המשענת של עצמך. אין מה לעשות, אלו החיים וזה נכון לגבי כולם. נסי לא לחפש משענות בחוץ, אלא לראות מה יכול בתוכך לחזק אותך.

2.אמא של בעלי חולה בדיכאון קליני. אני יודעת שזו מחלה תורשתית. אני לא מצליחה להימנע מהמחשבה שיום אחד הוא ילקה בדיכאון או לחילופין שהמחלה תעבור לאחד מילדנו. זה כל כך מטריד אותי שאני דוחה את עניין הכניסה להריון בכל פעם בתירוץ אחר. מה לעשות ? אני אוהבת אותו אבל מפחדת מהמחלה, בעיקר אחרי שאני רואה את אימו מתאשפזת וסובלת.

אנא עזרתך.

יש אמנם הסתמנות משפחתית, אבל המעבר של הדיכאון במשפחה אינו חד משמעי. חוץ מזה, שהקשר בין סבתא לנכד אינו חזק כל כך אם לבעל אין דיכאון. מעבר לכך, השכיחות של דיכאון באוכלוסיה מלכתחילה גבוה, בסביבות ה-20%! כלומר לא מדובר בכלל במצב נדיר, אלא שכיח. מעבר לכך, היום כבר יש טיפולים טובים, וגם אם מופיע דיכאון לתקופת מה אפשר בהחלט לצאת ממנו, עם ובלי תרופות.

תמיד מתייחסים לבעיות הנפשיות… אבל הגופניות לא פחות קשות. כמו סכרת, לחץ דם, ועוד… משום מה הדברים הנפשיים נחווים כנוראים ביותר. כאמרו, דווקא לדברים הנפשיים יש מענה. לא כדאי להמנע מילודה בגלל הסיכוי שאולי יהיה משהו לילד.

ודבר אחרון. לא רק דיכאון מפחיד, גם דברים אחרים, ויתכן שאת מטבעך טיפוס דאגן וזה בכלל לא קשור לסיפור הספציפי? אם אכן זה כך, כדאי להתייחס לדאגנות היתר ולתת לה מענה…

לעמודי תוכן נוספים: טיפול בחרדה חברתיתטיפול בחרדהקוגנטיבי התנהגותיהתקף חרדהמצב רוח רע ודיכאוןדיכאון וחרדה במתבגריםריטלין להפרעת קשב וריכוז אצל מבוגריםהפרעת קשב וריכוז במבוגרים וילדיםדיכאון בילדיםבחן את עצמך האם יש לך התקפי חרדה?

Related Articles:

אנשי המקצוע השונים המתמחים בתחומים שונים בקליניקה מאפשרת להתאים מטפל נכון ולתת לכם מענה מהיר, ממוקד ויעיל. צרו קשר באופן חופשי 0504239446

Share →

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>