העולם שלנו השתנה. לא עוד לקום בבוקר ולעדור את השדה, לא עוד מגורים כפריים בהם מסתפקים במועט, כולל תוחלת חיים קצרה שמרכזה הוא משפחה. היום, זה  אחרת. תוחלת החיים הארוכה מותחת את גיל ההתבגרות אל מעבר לעשרים, והמדיה חושפת ילדים רכים לתכנים של מבוגרים. קצב החיים מהיר יותר, שינויים קורים בלי הפסק. ובמקביל, נראה שמי שלא עומד במרוץ, מי שלא נמצא במסלול להשיג עוד ועוד- כסף, השכלה, קריירה, נשאר מאחור. השאלה, כמובן האם זה נכון.

מרוץ אחר הישגים אינו דבר רע בבסיסו. עצם המונח הישג מתאר מימוש, מימוש של תכונות הקשורות ביכולות הרגשיות, הקוגניטיביות, והחברתיות- הצלחנו לעשות משהו שרצינו לעשותו, ולכן אנו אמורים להרגיש סיפוק. הסיפוק אמור לתת לנו תוכן ומשמעות, ותחושה של בטחון ביכולות. הבעיה היא שהמרוץ אחר הישגים אינה דומה למה שתואר עד כה. יותר מכך, הוא שונה בתכלית ממנו.

אחד מהשינויים שהחיים המודרניים הביאו, הם תחושות של ריקנות. אנשים חשים משהו חסר מבפנים, ובחדרי חדרים, על כורסת הפסיכולוג, הם אומרים זאת בברור. החיים של היום מצאו פתרונות לחוסר המשמעות ולריקנות- פתרונות שאינם מסייעים בכלל (כמו תרבות צריכה), שאחד מהם הוא מרוץ להשיג. אנחנו שואפים שוב ושוב להשיג דבר מה, אך שמשיגים אותו הוא מאבד מערכו. לכאורה, היינו אמורים להרגיש סיפוק או ביטחון- ביטחון ביכולות שלנו ובכמה שאנחנו טובים דיינו, אך ההישג מתפוגג זמן קצר אחרי שהגיע והישג אחר מסומן מחדש, ושוב מופיעה הפנטזיה שרק אם נשיג את ההישג הבא נרגיש טוב יותר, פנטזיה שמחזיקה בדיוק עד ההישג הבא ומתפוגגת גם היא אחריו. אנשים מתוכנו שלמדו להתמודד עם חוסר השייכות, הריקנות או חוסר הביטחון באמצעות מרוץ מטורף אחרי עוד ועוד הישגים או סיפוקים מידיים למעשה אינם מסופקים לעולם, ואינם חשים בנוח עם עצמם, בלי קשר לכמה ישיגו או לא.

מעבר לחוסר שביעות הרצון מעצמם, אנשים אלו גם מלמדים את ילדיהם לנהוג באותה הדרך, ולמעשה להיכנס גם הם למלכודת האין סופית הזו. בעיה נוספת היא שקשה מאד להיגמל ממרוץ להישגים. ההישג הבא תמיד מפתה יותר מלהסתכל פנימה ולחוש את חוסר הביטחון או את האפרוריות של החיים. אבל, זה בסופו של דבר הדרך היחידה. יש שעושים אותה באמצעים מערביים (שמרגישים יותר נכונים תרבותית לרוב האנשים) כמו שיחות עם פסיכולוג, (או עם פסיכיאטר בעל הכשרה מתאימה) ויש שעושים אותה בדרכים מזרחיות כמו מדיטציה או בשיטות הרפייה שונות. כך או אחרת, תחושה של יותר אושר ופחות ריקנות, טמונה תמיד באופן בו אנו חווים את עצמנו ואת סביבתנו. המטרה היא להשתמש פחות בדברים מהסביבה- כמו פידבק חיובי שמישהו אמר לנו- בכדי להרגיש טוב, אלא להיות מסוגלים להעניק לעצמנו את מה שהישג היה נותן לנו. פעמים רבות אנשים חוששים כי אם הם לא ישתתפו במרתון ההישגיות- לא ישיגו דבר, אלא יתכנסו בתוך עצמם. מדהים לראות אנשים שעשו את הדרך, ובסופו של דבר דווקא משיגים לעצמם יותר אושר, לא בגלל שהם במרוץ מתמיד, אלא דווקא בגלל שהמרוץ הסתיים, אינו דורש השקעה בעצם קיומו, מה שמשאיר מקום להנאה מלאה מכל דבר שהושג והצליח.

לעמודי תוכן נוספים: טיפול בחרדה חברתיתטיפול בחרדהקוגנטיבי התנהגותיהתקף חרדהטיפול בדיכאוןמצב רוח רע ודיכאוןדיכאון וחרדה במתבגריםהתמוטטות נפשיתריטלין להפרעת קשב וריכוז אצל מבוגריםהפרעת קשב וריכוז במבוגרים וילדיםדיכאון בילדיםבחן את עצמך האם יש לך התקפי חרדה?

Related Articles:

אנשי המקצוע השונים המתמחים בתחומים שונים בקליניקה מאפשרת להתאים מטפל נכון ולתת לכם מענה מהיר, ממוקד ויעיל. צרו קשר באופן חופשי 0504239446

Tagged with →  
Share →

One Response to המירוץ להישגיות – הדרך אל האושר?

  1. [...] לטוב ולרע. גם אני כבר כתבתי על פן אחד של השפעה זו בפוסט – המרוץ להישגיות [...]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>