מתוך מבוא לבריאות הנפש

 

רקע:

  • קשיים בהגדרה של דיכאון- Everybody hutrs. דיכאון זו תופעה נפשית נורמלית, שמאוד אינטואיטיבי לנו להבין. קשה לשים אותה על פני איזשהו ספקטרום בין נורמלי לאב נורמלי. ההחלטה איפה לשים את האבחנה בין הנורמלי ללא נורמלי היא החלטה קשה. כלומר- מתי דיכאון הופך לקליני? האם יש מצבים בהם נורמלי להיות בדיכאון (למשל אבל. כשאנו חווים אובדן משמעותי רובינו נשהה בדיכאון). או כמה זמן זה נורמלי להיות בדיכאון?
  • עלייה בשכיחות בעולם המערבי ביחס לתרבויות אחרות. בישראל, 10% מהאנשים יחוו דיכאון במהלך חייהם – זה אחוז גבוה! בשנה, הסיכון של אדם לפתח דיכאון הוא 6.4%! בשל השכיחות הזו, דיכאון נחשב ל-"הצטטנות" של מחלות הנפש.
  • לאורך השנים עולה שכיחות הדיכאון והגיל הממוצע להתפרצות הראשונה לדיכאון – יורד. כיום, הגיל הממוצע לאפיזודה ראשונה הוא בסביבות גיל 15. בגלל שזו אפיזודה שנוטה לחזור, ככל שהגיל הממוצע יורד, כך השכיחות להופעתו במהלך החיים עולה.
  • מי שנולד אחרי 1975 הוא בסיכון פי 10 לחוות דיכאון בהשוואה לאלה שנולדו לפני.
  • סיכון במהלך החיים: גברים 5% – 12% , נשים 10% – 25%. כלומר, נשים יותר פגיעות לפתח דיכאון מגברים.
  • שכיחות נקודתית (בזמן נתון): גברים 2% – 3% נשים 5% – 9%.
  • לא כל מי שבדיכאון הוא בעל מחשבות אובדניות, אך רוב האנשים שמתאבדים היו בדיכאון. 15% מהאנשים שהיו בדיכאון – התאבדו.
  • דיכאון זו הסיבה השנייה בשכיחותה לאובדן ימי עבודה )אחרי בעיות גב(.
  • רק 1/3 מהאנשים פונים לטיפול בשנה הראשונה בה הם חווים דיכאון, מסיבות שונות עליהן נרחיב בהמשך בהקשר לגורמי סיכון.

 חזרה לעמוד הבית- הפסיכיאטר ד"ר אילן טל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>