גורמיסיכוןלדיכאון

  • מגדר-  ידוע שנשים פגיעות יותר ונמצאות בסיכון מוגבר לפתח דיכאון. זה משתנה במחקרים שונים, אך בדרך כלל מדברים על כל שנשים נכנסות לדיכאון פי 2 יותר מגברים.

הסברים אפשריים:

ü      מבחינה חברתית, נשים מחוברתות לבטא רגשות שליליים-יש להן יותר לגיטימציה לבטא רגשות שליליים. זה מוביל ליותר אבחון עבור נשים. הן יותר יבטאו את התסמינים של ה-DSM לדיכאון.

ü      מבחינת אסטרטגיות התמודדות עם מצבי חיים קשים- נשים מחוברתות להתמודדות פסיבית יותר, רומינטיבית יותר, בעוד שגברים מחוברתית לסוג התמודדות אקטיבית ואגרסיבית. גברים מחוברתים יותר להתנהגות של acting out- להתנהג את הדיכאון, לנסות להסיח את הדעת ממנו באמצעות סמים, אלכוהול, תוקפנות. אולי מבחינה גנטית יש לגברים את אותה הפגיעות לדיכאון, אך במקום לראות אצלם תסמינים של דיכאון, נראה אצלם הפרעות DSMיות של שימוש בחומרים, בעיות התנהגות, אלכוהוליזם.

כלומר, הסברים אלו יגידו שזה לא שנשים בעלות גנים פגיעים יותר לדיכאון, אלא משהו בסוציאליזציה, בלגיטימציה לבטא רגשות שליליים ובדרכי התמודדות עם מצבי חיים קשים שיגרמו לכך שהן יאובחנו יותר בדיכאון.

ü      הסבר פמיניסטי שמדבר על הקשר לאידאל הרזון בחברה המערבית המודרנית, שיש בה גם יותר דיכאון מאשר בחברה מסורתית. זה מייצר הרבה יותר תסכול, הלקאה עצמית יומיומית אצל נשים מאשר אצל גברים- מה שהופך אותן לפגיעות יותר לדיכאון.

ü      הסבר הורמונלי- ידוע שדיכאון נוטה להופיע יותר אצל נשים סביב שינויים הורמונליים כגון מחזור, גיל הבלות, לידה וכדומה.

 חזרה לעמוד הבית- הפסיכיאטר ד"ר אילן טל

  • גיל- עם השנים, חוץ מעליה בשכיחות הדיכאון, ידוע שיש גם ירידה בגיל ההופעה הממוצע של דיכאון. כלומר, אם בשנות ה-60 הגיל הממוצע לדיכאון היה בערך 30, היום הגיל הממוצע לדיכאון הוא גיל 15 וזה רק הולך ויורד. רואים יותר ויותר דיכאון בילדות ובגיל ההתבגרות:

ü      גיל הגן – 0.3% – דיכאון אנקליטי: מונח לתאר דיכאון בינקות. מונח שתבע רנה ספיץ בשנות ה-40. ספיץ היה פסיכיאטר שעשה מחקרים על ילדים שאושפזו בבתי יתומים וננטשו על ידי אימותיהם. בהקשר שלנו, הוא מתאר תינוקות בני חצי שנה עד שנה שמשהו בהתפתחות שלהם נעצר ואף הולך אחורה, כשבגילאים הללו זה בא לידי ביטוי ביכולת שלהם לגדול פיזית. הם מפסיקים לאכול, יורדים במשקל, נהיים אפאתיים, כבר לא בוכים בעת מצוקה, שוכבים במין ניתוק כזה בעריסה. זה קורה בעיקר לתינוקות שלא היו להם אימהות וגם לא דמות מטפלת יציבה שהחליפה את האימהות. התינוק בעצם מתחיל לסגת בהיבטים רבים, כפי שתואר. הטענה היא שהם לוקים בסוג של דיכאון. התופעה של תינוק שמסרב לאכול נקראת FTT – failure to thrive, ומתקשרת לעיתים לדיכאון אנקליטי.

ü      טרום התבגרות – 3%- שיעורי הדיכאון הינם מאוד נמוכים לפני הבגרות המינית, עם מספר זהה של בנים ובנות.

ü      התבגרות 6.4%- גיל ההתבגרות מהווה תקופה בחיים שבה שינויים דרסטיים תופסים מקום. שינויים חברתיים, רגשיים, הורמונליים ומוחיים הינם קריטיים במהלך תקופה התפתחותית זו. הפרעות מצב רוח הקשורות לחרדה ולדיכאון הן שכיחות, וחוקרים עדיין מנסים להגות תמונה ברורה של טבע הדיכאון בהתבגרות. ידוע שאחוזי הדיכאון הולכים ועולים ושדיכאון בגיל ההתבגרות דומה לדיכאון כפי שהוא נראה בבגרות, עם קצת יותר אגרסיביות ועצבנות ביחס לעצב ואנהדוניה. מתבגרים רבים שמגיעים לקליניקה בדיכאון מדווחים על כעס ועצבנות. בנוסף, יש למתבגרים יותר תלונות סומטיות, כלומר אצל מתבגרים דיכאון מתבטא יותר בגוף מבחינה פיזית כמו כאבי ראש או בטן, ואילו מבוגרים מתארים חוסר תקווה, חוסר אונים וחשיבה אובדנית. לאחר הבגרות המינית, שיעורי הדיכאון עולים, ונשים מושפעות יותר מאשר גברים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>