• גורמיםסביבתיים:

גורמים סביבתיים מתגלים להיות גורם קריטי בהתפתחות של דיכאון. מחקר אחד דיווח שמעל 90% מהאפיזודות הדיכאוניות היו קשורות לאירועים מלחיצים.אם מדובר בילדים או בני נוער, אירועים אלה כוללים חוויות שליליות עם ההורים, כמו עימותים בנישואים, הזנחה והתעללות וגם קיומו של הורה עם הפרעה נפשית. אם קיימת מערכת יחסים חיוביות, אפילו בקרב ילדים שחוו התעללות, יש פחות דיכאון.

ü      סטטוסומוצא- הקשר בין סטטוס ומוצא לבין דיכאון – אין הבדלים מאוד משמעותיים. אם בסכיזופרניה יכולנו להגיד שיש יותר סכיזופרניים בשכבות סוציואקונומיות נמוכות יותר, בדיכאון יש הבדלים מינוריים בלבד. יש דיכאון בכל מיני תרבויות ומעמדות.  הסבר נוסף קשור לכך שאולי יש הטיה באבחון. מאבחני הדיכאון הם פסיכיאטרים מערביים ולרוב הם לבנים. נדבר על כת האמיש, השומרת על אורח חיים מאוד שמרני ומסורתי בתוך סביבה מערבית. האנשים בכת הם פציפיסטיים ולא משתמשים בטכנולוגיה, מתחתנים אחד עם השני ולא נחשפים לאוכלוסייה מבחוץ. מחקרים רבים משווים שכיחות של מחלות שונות אצלם לעומת אמריקאים מאותם אזורים. רואים לדוגאמ, שבהפרעה בי פולרית (שידוע שהיא מאוד גנטית), אין הבדלים רבים בשכיחות בין האמיש לבין אמריקאים רגילים. לעומת זאת, שכיחות של דיכאון אצל האמיש נמוכה יותר ואף נשארת יציבה וקבועה בהשוואה לאמריקאים. הם בסיכון נמוך פי 10 בערך ללקות בדיכאון מאשר אמריקאים רגילים מאותו האזור.

חזרה לעמוד הבית- הפסיכיאטר ד"ר אילן טל

ü      סטרסואירועיחיים- ההבדלים שכן רואים הם מאוד מעניינים, מחקרים מדברים על כך שבאוכלוסיות קשות יום יותר, כגון אפרו-אמריקאים בהשוואה ללבנים או היספנים, או באפריקה רבתי בהשוואה לעולם המערבי, יש פחות דיכאון! באפריקה, שיעורי הדיכאון והאובדנות נמוכים יחסית לשאר העולם. זה מתקשר לסולם הצרכים של מאסלו- כשאתה מנסה לשרוד, אין לך זמן להיות בדיכאון. אם אנו יודעים שאנשים חווים יותר קשיים, היינו מצפים שהם יהיו יותר רגישים לדיכאון, אך ההסבר הוא שאין להם פנאי להיות בדיכאון. כלומר, דיכאון מאפיין חברות בהן יש פריבילגיות להיות בדיכאון. הסבר דומה מתייחס לסוג הלחצים: אין ספק שהמודרניזציה הביאה עמה סוג מסוים של לחצים שכנראה קשורים לדיכאון. ידוע שיש קשר בין דיכאון לבין סטרס ואירועי חיים:

  • אנשים בדיכאון בסיכוי גבוה פי 2.5-19 לכך שחוו מאורע חיים שלילי לאחרונה בהשוואה לאנשים ללא דיכאון.
  • שינויים במבנה המוח כגורם מתווך בין סטרס כרוני לדיכאון. כיום יש מחקרים המצביעים על כך ששינויים במבנה המוח, בפרט בקורטקס הפרה פרונטלי מתווכחים בין חשיפה לסטרס כרוני לבין דיכאון. כלומר, לא כל מי שנחשף לסטרס כרוני יפתח דיכאון, אך מי שכן ומשהו בהתמודדות של הפיזיולוגיה של עם הסטרס הזה יפתח שינויים במוח, הוא זה שיפתח בהמשך דיכאון.
  • ריבוי אירועי חיים שליליים בילדות.
  • האפקט של אירועי חיים קטן יחסית לגורמים גנטיים או לדיכאון קודם.
  • רק 10% מאלו שחוו מוות או אובדן משמעותי יפתחו דיכאון.
  • אירועי חיים סטרסוגניים מהווים לרוב טריגר, אך לא משפיעים על מהלך או פרוגנוזה. ריבוי אירועי חיים שליליים יגביר את הסיכון ללקות בדיכאון, אך הטענה היא שככל הנראה אפריקאים יותר חשופים לאירועי חיים שליליים, ועדיין פחות לוקחים בדיכאון. כלומר, דיכאון עשוי להיות קשור למשהו בחוויה הסובייקטיבית של האדם ולא לאיכות החיים האובייקטיבית שלו- כמה מוות הוא חווה, עם כמה מחלות התמודד, עם כמה בעיות כלכליות התמודד וכדומה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>