מבוא לכל המידע בתפריט על דיכאון וההפרעות הדיכאוניות

 

משפחת ההפרעות הדפרסיביות מתאפיינות בדיכאון- מצב רוח רע, עצבות, רגשות שליליים, ריקנות, עצבנות וללא תחושת הנאה משום פעילות. זו משפחה מאוד וותיקה של הפרעות- למעלה מ-2000 שנה ישנם תיאורים שמעידים על קיומה (גם תיאורים של מאניה קיימים כ-2000 שנה). תיאורים אלו התחילו במלנכוליה- מה שהיום אנו קוראים לו דיכאון. מלנכוליה תוארה במונחים של דכדוך נפש, חוסר שביעות רצון מהחיים, בעיות שינה, חוסר מנוחה, עצבנות, קשיים בקבלת החלטות ורצון למות. מאניה, מצד שני, תוארה במונחים של אופוריה, התרגשות, עליזות, גרנדיוזיות ולעיתים כעס. הייתה קיימת גם ההבנה כי מאניה ומלנכוליה יכולים להיות קיימים באותו אדם. הגורמים המבחינים בין 4 ההפרעות שכתובות מעלה הם העיתוי, המשך והעוצמה. נתמקד ב- major depressive disorder (דיכאון) וב-persistent depression disorder (דיסתימיה). אך עלינו להכיר גם את ה-DMDD ואת התסמונת הקדם ווסתית הקיצונית. זו המתאפיינת באפיזודות של דיכאון אחת לחודש, בשלב מסוים של המחזור.

כל האנשים חווים מצב רוח מדוכא לתקופות קצרות, שלרוב מלווה ברגשות של עצבות, אובדן אנרגיה, נסיגה חברתית ולעיתים קרובות מחשבות שליליות על העצמי. בהפרעת מצב רוח, האינדיבידואל עשוי גם לחוות בעיות שינה ושינויים במשקל. ההפרעה כוללת גם תחושה של חוסר ערך והאשמה-עצמית. דיכאון קליני נצפה כאשר מרבית הסימפטומים הללו נמשכים במשך תקופת זמן ממושכת. קיים הבדל מגדרי, כך שבמהלך כל החיים כ-1 מתוך 4 נשים וכ-1 מתוך 12 גברים יחוו אפיזודה דיכאונית מג'ורית (major depressive episode). מחקרים גנטיים מציעים שדיכאון מושפע במידה שווה מגורמים גנטיים וסביבתיים. בסדרת מחקרים אחת, קופים עם סיכון גנטי לדיכאון גודלו על-ידי אם מאמצת מאוד תגובתית (responsive) או על-ידי אם מאמצת פחות תגובתית. בסיטואציה זו, האימהות השפיעו על התוצאות כך שלאימהות יותר תגובתיות היו תינוקות פחות מדוכאים.

חזרה לעמוד הבית: הפסיכיאטר- ד"ר אילן טל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>