בעקבות השאלה שנשאלה לגבי המצב הבטחוני, לפני שפונים לפסיכיאטר, מומלץ לבדוק כמה דברים:
האם היו התנהגויות דומות בעבר? באילו מקרים?
מדוע הוא נמנע לראות טלויזיה? מה קורה לו כאשר הוא צופה?
האם הוא מוטרד ממחשבות או חלומות על המצב (חרדה)?
האם קרוב משפחה (אב?) משרת כעת בצבא?
האם מדובר בילד חרדתי מטיבעו או לא?
בהתאם לתשובות ניתן יהיה להחליט האם לפנות לפסיכיאטר ולהתחיל בטיפול לחרדה זו.
לעמודי תוכן נוספים: טיפול בחרדה חברתית, קוגנטיבי התנהגותי, התקף חרדה, טיפול בדיכאון, מצב רוח רע ודיכאון, דיכאון וחרדה במתבגרים, ריטלין להפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים, הפרעת קשב וריכוז במבוגרים וילדים, דיכאון בילדים, בחן את עצמך האם יש לך התקפי חרדה?
שלום גדי ותודה על פנייתך,
אכן כולנו דואגים עכשיו, וזה רגיל לגמרי, הייתי מציע לך לדבר עם אמא או מבוגר אחר קרוב (תלוי בן כמה אתה) ולשאול ולהתייעץ עם הקרובים אליך איך הם מתמודדים. מתאים גם לעסוק בפעיליות מסיחות כמו ספורט, לא להפסיק ללמוד ולתפקד כרגיל. אפשר לכתוב לאבא ביומן, אם יש לך ולתאר מה אתה מרגיש. בכל גיל אפשר לעסוק בפעילות הפגתית- ראה פוסט בנושא.
בהצלחה!
מזל שמצאתי כאן. אני בת 45. גרה בר"ג. אני התחתני ב1990. במלחמת המפרץ הייתי בהריון עם הבכורה שלי. בימים האחרונים, אני פתאום מתחילה להיזכר באזעקות וממש נכנסת לפניקה. אני יודעת שהטילים לא יגיעו אלינו שוב, אבל אני מפחדת. במלחמת לבנון השניה, לא פחדתי ככה. יש לי ילד בן 9. מה יקרה כשהוא ילך לצבא? אני מפחדת מדי. כל הזמן חושבת על זה. אני לא מרוכזת בעבודה. אני מצטערת על המכתב הארוך. אני אשמח לשמוע תשובה. תודה, ירדנה
Thank You! It is very intresting!
שלום. אבא שלי עכשיו במלואים ואני דואג. איך דואגים פחות?